<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימן ס"ח</h1>
<h2>דף עב:</h2>
[שאלת רבינו אפרים לר"ת]. שאלתי על עד זומם דמשמע דחייש רבא לפסידא דלקוחות הקדמת תשובה הקשיתיך משניות שלמות. כ"ש שיספת, וגירעת מן הגירסא דפסלינהו בגזלנותא ותרי בחד ולא ידעינן מאי קאמר מר ומאי קושיא ליה למר ומאי דוחקיה דמר לפרושי דאחד קאי, אי משום דאמר אוקי תרי לבהדי תרי ותרי כמאה ממאי דהנהו קמאי ראו עדותן כאחד דלמא בזה אחר זה ואתי תרי ואסהידו תרי בחד ותרי בחד וליכא חידוש. ואי משום דקשיא ליה דרבא אדרבא, מה עזרת במה שאמרת דאחד קאי מ"מ מדאורייתא פסול דהא אוקמינן דפסלוהו בגזלנותא ואמאי לא פסיל ליה רבא למפרע כדאמרינן גזלן דאורייתא דלא בעי הכרזה ומשמע דלא חייש לפסידא דלקוחות. אי נמי אעד זומם קאי ה"נ פסולין דאורייתא ולא פסיל ליה למפרע, ושאלתי את הרב בישובי, אשר בקרבי, ועם לבבי דרבא אדרבא לא קשיא הא דקאמר לא בעי הכרזה משום דפסולין דאורייתא הוא ומיהו משעת העדאת עדים ולא למפרע ועדים הוא דמפקי לקלא כשהעידו עדים בב"ד וליכא פסידא דלקוחות, אבל למפרע אינו נפסל משעת גזילה. וה"נ גבי עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל משעת העדאת עדים, והעדאה אינה משום פסולי דרבנן אלא משום לקוחות.
